יעקב כ"ץ נולד בשנת תרס"ה – 1904 בכפר קטן Magyargencs (מויורגאנץ') אשר במערב הונגריה. מספר היהודים שומרי מצוות שבכפר היה קטן, דבר שלא אפשר קיומו של בית ספר יהודי . לפיכך למד בשנות הלימודים הראשונות בבית ספר פרוטסטנטי בכפר סמוך. בגיל 12 עבר ללמוד בעיירה רחוקה יותר היא Celdelmok (צלדלמק). גם שם למד בבית ספר אזרחי ונחשב תלמיד מצטיין. שעות אחר הצהרים הוקדשו ללימודי יהדות בתלמוד-תורה של הקהילה. בתקופה זו התגורר אצל משפחה מארחת ושב מדי מספר שבועות הביתה לשבתות וחגים. אירועי מלחמת העולם הראשונה הביאו אותו לעבור בגיל 16 לעיר Gior (ד'יור) שם למד בישיבה. משם עבר ללמוד כשנתיים בישיבה אשר בקהילת Satoralya-Uihey עד שהגיע בשנת 1925 לישיבת פרשבורג (ברטיסלבה), הישיבה שנוסדה בידי "החתם סופר" ואשר בראשה עמדו צאצאיו. לאחר כשנתיים וחצי של לימוד בישיבה זו, חש רוויה מסוימת בלימוד סוגיות הש"ס ונתעורר בו החשק לקנות השכלה כללית. הוא קרא ספרות כללית, עיין בדראמות של פ. שילר, ביומניו של תיאודור הרצל, במחזהו של איבסן "פר גינט", כתבי אחד העם ועוד. מאמר ראשון כתב ב- 1927 לעיתון האורתודוקסי מבודאפשט Zsido Ujsag. היה זה מאמר מחאה בעקבות ידיעה על שדיין הקהילה ששב מביקור בארץ ישראל מבקש כי יהודי הונגריה יתרחקו מפעילות ציונית או מעין ציונית. המאמר הועתק ע"י העתון הציוני של הונגריה Zsido Szemle ששיבח את היהודי הכפרי שגילה הבנה עמוקה יותר לצרכי הזמן ממנהיגי האורתודוקסיה. עורך העיתון ביקשו להמשיך ולכתוב מאמרים. בברטיסלבה שמע כ"ץ את נאומיהם של הרב מאיר ברלין (בר-אילן), נחום סוקולוב וזאב ז'בוטינסקי והזדהה עם המגמה המשותפת לשלשת הנואמים, דהיינו, ראיית בניין הארץ כתפקיד ראשוני של הדור.

באביב 1928 הגיע לפרנקפורט לישיבת "עדת ישורון" שבראשה עמד באותה עת יוסף ברויאר, אחד מבניו של מייסד הישיבה שלמה ברויאר . במקביל החל להתכונן לבחינת בגרות ולאחר שעמד בה בהצלחה המשיך ללמוד באוניברסיטת פרנקפורט. את עבודת הדוקטורט הגיש באביב 1934 בנושא התבוללות יהודי גרמניה. לפרנסתו עסק במתן שיעורים פרטיים ביהדות/תלמוד לבני משפחת הרב ברויאר ואחרים ובנסיבות אלה הכיר את אשתו לעתיד גרטי-בינה לבית בירנבוים . הם נישאו בירושלים 1936. קודם לעלייתו ארצה שהה שנה בלונדון במטרה להשתלם בלשון האנגלית.

עם עלייתו ארצה ב- 1936 התגורר בתל-אביב שם עבד בעבודות הוראה מזדמנות ומאוחר יותר קיבל משרת מורה בבית הספר "מוריה". לאחר כן (1945 – 1950 ) שימש מורה ומנהל בסמינר למורים וגננות "תלפיות".

בתקופת עבודתו כמורה פרסם מאמרים בנושא חינוך פסיכולוגיה ופדגוגיה. באותה תקופה, שקד על חיבור ספר היסטוריה לבתי הספר היסודיים. הספר "ישראל והעמים" על ארבעת כרכיו יצא לאור בשנים 1945/49 ושימש במשך עשרות שנים כספר לימוד להיסטוריה בבתי ספר יסודיים, בעיקר של הזרם הדתי. הספר עודכן פעמיים.

המאמר המחקרי הראשון שכתב לאחר עלותו ארצה, "נישואים וחיי אישות במוצאי ימי הביניים", פורסם בכתב העת "ציון" בשנת 1944. המאמר משך את תשומת ליבו של פרופ' בן-ציון דינור ששמע גם על עבודת הדוקטורט שלו.

בעקבות קשריו עם דינור הוא הוזמן ב- 1949 לעבוד ברבע משרה כמרצה זוטר במחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים. עם קליטתו באוניברסיטה העתיק ב- 1950 את מגוריו לירושלים. כ"ץ הודה שנהג בחוסר אחריות כשעבר ממשרה מלאה בת"א למשרה חלקית וזוטרה בירושלים כשמוטלת עליו פרנסת אשתו ושלשת בניו, אך המשיכה למחקר וההזדמנות להשתלב בחיים האקדמיים הכריעו. כ"ץ שימש מורה בחוגים לחינוך, סוציולוגיה והיסטוריה של עם ישראל.

בשנת 1958 ראה אור ספרו "מסורת ומשבר". בספר זה טבע כ"ץ את המושג "חברה מסורתית" ועשה לראשונה שימוש בכלים סוציולוגיים בחקר ההיסטוריה היהודית. הספר נחשב עד היום לספר יסוד בתחום ההיסטוריה היהודית, הוא ראה אור בכמה מהדורות ואף תורגם לאנגלית, גרמנית, רוסית והונגרית.

בשנת 1959 היה יעקב כ"ץ לפרופסור מן המניין. בין השנים 1959-1963 שימש דיקן הפקולטה למדעי החברה. עם סיום תפקידו כדיקן יצא לשבתון ושימש פרופסור אורח באוניברסיטת הארוורד (Harvard). שבתון קודם ב- 1956/7 עשה בלונדון ומנצ'סטר.

בשנים 1969-1972 כיהן כרקטור האוניברסיטה העברית ובמשך עשר שנים (1961-1971) שימש חבר המועצה להשכלה גבוהה. כל אותן שנים המשיך לכתוב ולפרסם מאמרים וספרים.

בשנת 1973 והוא בן 68 פרש לגמלאות. בשנים הבאות הרבה לחקור ולפרסם והמשיך לקחת חלק פעיל בחיים האקדמיים. בין השאר השתתף והרצה בכנסים ובסדנאות מחקר בארץ ובעולם. כמות פרסומיו מאז יצא לגמלאות ועד למותו עלתה על זו שפרסם במהלך השנים שבהן לימד באוניברסיטה. ספריו ומאמריו ראו אור במספר רב של שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, רוסית, יפנית, הונגרית. בשנה האקדמית 1973/4 שימש שוב פרופסור אורח בהארוורד. בשנים הבאות הסכים לשמש פרופסור אורח רק לתקופות קצרות. כך עשה באוניברסיטת לוצרן שבשוויץ, באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס (ucla) וכן באוניברסיטת קולומביה ובישיבה-יוניברסיטי בניו-יורק.

ספריו ומחקריו זכו להוקרה בקהילה האקדמית בארץ ובעולם ואף הוענקו לו אותות הוקרה רבים . בין השאר נבחר בשנת 1974 לחבר כבוד (תושב חוץ) של האקדמיה לאומנויות ומדעים של ארה"ב ובשנת 1980 זכה בפרס ישראל למדעי היהדות. כמו כן הוענק לו התואר ד"ר לשם כבוד במספר אוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. בשנים 1981–1992 שימש יו"ר מכון ליאו בק בירושלים. פעילות המכון בחקר תולדות יהודי גרמניה חפפה את התעניינותו המדעית.

במהלך הקריירה האקדמית שלו בארץ ובחו"ל הדריך עשרות תלמידים בכתיבת עבודת דוקטור. תלמידיו ותלמידי תלמידיו ממלאים תפקיד מרכזי במחקר ובהוראה של ההיסטוריה היהודית בארץ ובעולם.

גם כשעבר את שנתו התשעים המשיך בפעילות מגוונת. בשנה זו יצא לאור ספרו "הקרע שלא נתאחה" והוא הוזמן להיות "עמית נלווה" במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית. כמו כן הוסיף לפרסם מאמרים בעיתונות ובכתבי עת.

כ"ץ התעניין באורח תדיר בנעשה במדינה והגיב לעתים באמצעות מאמר לעיתון או מכתב למערכת. עיקר תגובותיו התייחסו לשאלות דת ומדינה ולנושאי הלכה.

ספריו ומאמריו מצוטטים לרוב וכפי שאמר לפני פטירתו "המצבה הטובה ביותר לאדם היא ספריו". סיפור חייו המרתק נמצא בספרו האוטוביוגרפי "במו עיני".

יעקב כ"ץ נפטר בשיבה טובה בגיל 93, שבועות אחדים לאחר שסיים לכתוב את ספרו האחרון "עת לחקור ועת להתבונן".

תגובות - katzj@walla.com